Sam s. rakover  סם ש. רקובר

משחק הזוגות  ("ביתן", הוצאה לאור, תל אביב, 2005)

המשחק הגדול והאמיתי הוא לנסות להבין אפילו קצה קצהו של המסתורין הבלתי אפשרי של החיים, על ידי כתיבת סיפורים באמצעות המתודולוגיה של המדע ושל הספרות. אני משתמש בשני אמצעים אלה ורוכש חיבה מיוחדת לסיפור הקצר, משום שהוא מאפשר לבחון את החיים המפחידים בעין צוחקת. "משחק הזוגות" מכיל שמונה עשרה סיפורים כאלה, הכתובים בהומור כמיקרוסקופ המגדיל את האמת שאינה תמיד נחמדה. הסיפורים מאוירים על ידי אולגה אהרונוב, שנתנה להם פירוש משלה, לעיתים משעשע, לעיתים מפחיד, אבל תמיד אמיתי.  

ניצה בן-דב (פרופ' לספרות עברית והשוואתית, מבקרת ספרות): דמיון פרוע, חשיבה פילוסופית עמוקה, חוש לסאטירה ולפרודיה של המציאות, הסתכלות משועשעת על האדם ומגבלותיו ויכולת התבוננות פנימית וחיצונית על עצמך ועל זולתך – עושים את הקריאה בסיפוריו של סם רקובר להנאה צרופה. מצד אחד אתה עוקב אחרי סיפור עלילה ויזואלי, מצויר, ומצד שני אתה קורא כתב חידה. את הצרוף המשעשע והמאתגר הזה מיישם רקובר על חוויות אנושיות פשוטות ומוכרות ובכך מציב בפנינו מראה עקומה, שהיא בו-זמנית מבדחת, נוקבת ולעיתים אף מבהילה.

אדיר כהן (פרופ' לחינוך, סופר): את המבוא לספרו "משחק הזוגות", המכונה "כאב שיניים ומלטה יוק – סיפור אמיתי" חותם סם ש. רקובר בשורה: "מחריד לחשוב, שאדם מסוגל לרדוף כל חייו אחר מטרה נכספת ומחמיץ אותה למרות הכל." מסתבר כי הספר מוכיח שמלטה קיימת והמטרה הספרותית בוודאי שלא הוחמצה.

לפנינו סיפורים מושכי לב, מלאי הומור, שופעי הסתכלות חריפה אך "ממזרית", היודעת לבקר ולשפד פרות קדושות, אם אקדמאיות ואם אחרות, ולהפוך אותן לסטייקים טעימים; הסתכלות המיטיבה להסתכל בבני אדם ולצייר את דמותם; נוטלת רשות להתקנדס ולהשתעשע; מרשה לפרופסור החוקר לצחוק על הבלי העולם ובעיקר על עצמו; להתענג בבריאת עולמות שהוא משחק בהם בחדווה מרובה ולכתוב כתיבה שניכרת בה קורת רוח והנאה מרובה. ואכן, הנאה זאת מדבקת ובקריאתנו מצטרפים אנו בשמחה רבה ל"משחק הזוגות".

אבידב ליפסקר (פרופ' לספרות, ראש המחלקה לספרות עברית, אוניברסיטת בר-אילן, משורר): קובץ הסיפורים של סם רקובר 'משחק הזוגות' הוא שעשוע-רציני, או אולי הומורסקה-אכזרית, העוקבת אחר הגיונו העקיב ועם זאת המטורף של המעשה האנושי היום-יומי. דמויותיו של רקובר מדברות בשפתנו השגורה, ולמרבה הפליאה גם פועלות דרך-שגרה במציאות המוכרת לנו. 'למרבה הפליאה' – משום שדווקא בזירה הלא-דרמטית הזו, מגלה עינו של המספר, כשהיא מתקרבת אליה כמו בטלסקופ, משחק מרושע של דחפים ויצרים, של הגיונות מעוקמים ובעיקר של אכזריות קהה, ש'המובן מאליו' הסתיר אותה. העין המספרת הזו בוחנת בהומור ישיר ולעיתים אף בוטה, את חדרי המיטות שלנו, את מסדרונות המשרדים, בתי הקפה ומפגשי האקראי של הישראלים המצויים; אלה של העיסוקים ה"נמוכים" (הסוהר, הסטודנט, תלמיד התיכון ) ואלה של ה"אליטות" (אנשי האקדמיה, רופאים ועורכי דין). זוהי "קומדיה אנושית ישראלית" הזורמת בקצב מהיר, מפתיע ומבדר,  מסיפור לסיפור, ובונה מן החומרים האפורים של המציאות שלנו עלילות מפתיעות הנראות כנטולות  מאזורי דמדומים של דמיון  קפקאי.

את הספר איירה בכישרון רב אולגה אהרונוב, וכמה מתחריטיה המפורטים נראים כמן מַקֶט-לבמה שבתוכו מתנהלות העלילות המאיימות-מצחיקות של רקובר.

צבי רפאלי (מבקר אמנות וספרות): ספרו של סם ש. רקובר "משחק הזוגות" משופע באירוניה סרקסטית נוקבת. לפנינו, אפוא, דיכוטומיה מעמיקה ומשעשעת כאחת, כאשר שתי הרשויות האקדמית וההזייתית משמשות בערבוביה. נדמה כי הדמוני והאבסורדי קרובים יותר לרוחו של המחבר והביזארי גובר ביתר שאת על הלוגיקה המדעית של לובשי הגלימה הפרופסורית. הכל מכל מסופר כאן בבת שחוק משובבת ומעודנת כאחת. הנאה צרופה.